בלוג

*סיפור על גלגלים*
ממש לפני שבוע בשני שעבר קיבלתי הודעת ווטסאפ ממספר לא מזוהה ‘זוכרת אותי זאת אני____ מהעגלה בסופר’? ‘זוכרת בטח זוכרת’ אומנם עברה יותר משנה מאז נפגשנו, פעם אחת ויחידה, לרגע אחד, אבל אני זוכרת. אז מה הסיפור…
יצאתי לי כבכל שבוע (לפחות פעם אחת) מהסופרמרקט. עם עגלה מלאה כל טוב. יום קודם לכן חזרתי משבוע לימודים וצריך היה למלא את המקרר (ועוד ארונות שהוזנחו ). הגעתי לרכב פתחתי את תא המטען והתחלתי להעמיס. ‘כנראה הגזמתי הפעם’ מדברת עם עצמי. מוציאה סל ועוד סל מעגלת הקניות מנסה להכניס הכל, כך שהכל יגיע הביתה בשלום. כל המחשבות האלה על ארגון נכון של תא המטען עם ארגז אחרון בידיים שבריר שניה של חוסר תשומת .לב והעגלה שועטת לכיוון פנסיו המהודרים של ג’יפ מבריק. מה עושים עם הארגז? איך רצים אחרי העגלה עם ידיים מלאות? והופ מאחורי רצה צעירה לתפוס את העגלה השועטת. יש הצלחה! ניסיון חיסול פנסי ג’יפ שחור עיי עגלת סופר תמימה נוטרלו בהצלחה עיי המתוקה.

הנחתי(סופסוף ) את הארגז והלכתי לומר תודה.
המתוקה מלווה באמה אמרה ‘אין על מה’ בחיוך מנומס. מיד השבתי ‘יש, יש על מה. תודה גדולה’. בקשתי שתרשום את מספר הטלפון שלי נלהבת מהחוויות והאוצרות שגיליתי בסבב האחרון של לימודי. אני יכולה ורוצה לעזור בחזרה. ‘אם יש משהו שמפריע לך תתקשרי’ מצאתי את עצמי אומרת . נפרדתי לשלום . וכל אחת המשיכה לדרכה.

תנועה מהירה במנהרת הזמן מובילה ליום שני האחרון ‘איך אני יכולה לעזור? ‘ שאלתי 
והמתוקה סיפרה שהיא פשוט לא מצליחה לעבור טסט, בשיעור הכל נפלא במבחן הכל נראה אחרת המורה שלה אומר שהיא נהגת מעולה. מסתבר במהלך השיחה שמבחנים תמיד היו עבורה קשים נורא. חרדות לחצים. בבית הספר קיבלה הקלות מבחן בע”פ ועוד מני אפשריות . אבל כאן במבחן נהיגה אין הקלות. התסכול גובר ככל שמספר הטסטים גדל (10) במסע לעבר הרישיון לתנועה חופשית. (בעמק בו אנו חיים ענין כל כך חיוני כל כך יומיומי) .
בסקרנותי שאלתי מה הוביל אותה להתקשר עכשיו סיפרה שהיא מסתובבת מתוסכלת כבר זמן מה הבוקר במקלחת פתאום חשבה עלי חיפשה את הטלפון וגם אומץ בליבה. שלחה הודעה ( על מקלחות ואינטואיציה בהזדמנות הבאה,)

אז ישבנו יחד מצאנו את הנקודה. חיווטנו את מערכת ההפעלה (נעים להכיר תת המודע) שחררנו את הפחד. יצרנו אמונה חדשה מעצימה מקדמת כזאת שתאפשר שלווה בימים שלפני המבחן ובטסט עצמו. שחררנו אמונות שגויות ביחס למבחנים בכלל.

הבוקר קיבלתי הודעה 
‘אני בהיי עברתי את הטסט‘!!,

אז נכון זהו אינו סיפור על ריפוי ממחלה מתמשכת (גם כאלה יש ) 
זה גם לא סיפור על משהי שאחרי שנים רבות של מאבק בהפרעות אכילה הגיעה לשלווה ובריאות פיזית ורגשית טובה.(וגם כאלה יש…()

אבל זה סיפור משעשע סיפור על גלגלים. גלגלים של עגלה שהובילו בקלות לרישיון על גלגלים. סיפור של הקלה, הצלחה , ניצחונות קטנים שבונים עולמות שלמים. סיפור שמעורר בי הוקרת תודה גדולה על הזכות לתת על הזכות לקבל. סיפור עגלגל שמראה לי שוב את תנועת החיים נתינה וקבלה וכמה כל זה מעורר שמחה. סיפור שמזכיר לי שוב את המשמעות של חיבור לflow שמביא אותנו בסנכרון מדיוק למקום הנכון בזמן הנכון, גם לטובת צורך עתידי. שהכל בתוך סדר מופתי מדויק להפליא ובעיקר כמה הכל יכול להיות כל כך כל כך פשוט 🙂